אני תוהה עם עצמי “האם באמת אני רוצה זוגיות?” כל פעם שזה מתקרב לפיתחי אני בורחת, זה מלחיץ וגורם לי להיות עצבנית.

כן, הוא עף עלי… כבר בדייט השני עשה איתי את “שיחת יחסנו לאן”. כל מה שרציתי לענות לו באותו רגע זה “הכי רחוק מכאן”.

ואז הספקות מתחילות להתגנב פנימה, ההשוואות למה שהיה עם אחרים האם זה טוב יותר או טוב פחות. אויי כמה זה נורא ההשוואות האלו…

אני יודעת, כתבתי בלגן. אי אפשר ממש להבין כלום. ככה אני מרגישה עכשיו, בלגן אחד בראש כל מה שבא לי זה לעשות אוף ולחזור לשקט הרגיל שלי. לשגרה הטובה שבניתי על ילדיי. לשגרה שלי. לבד.

לתגובה